נזרוב נ' חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

פתח דבר:

בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח שהגיש מר נזרוב יורי (להלן: "התובע") נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

התובע היה הבעלים של רכב מסוג פולקסווגן פאסאט מ.ר. 77-376-18 (להלן: "הרכב"), אשר היה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח מקיף בפוליסה מספר 255358259/08 (להלן: "הפוליסה").

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 03/08/09 בסמוך לשעה 13:30 החנה התובע את הרכב במגרש חנייה ברחוב שרת בעפולה, כשהוא נעול והופעלה בו מערכת מיגון וכאשר שב לרכב נוכח לגלות כי הוא נגנב. (להלן: "אירוע הגניבה"). התובע הגיש תלונה למשטרה על אירוע הגניבה וכן הודיע עליו לנתבעת.

התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי מהנתבעת לפי תנאי הפוליסה בשווי הרכב בעת אירוע הגניבה, שכן הרכב היה ממוגן במערכת מיגון כמתחייב על פי הפוליסה אשר היתה תקינה והופעלה עובר לאירוע הגניבה. לטענתו, ערך הרכב נכון ליום הגניבה בהתאם למחירון לוי יצחק ולפי קוד הדגם שציינה הנתבעת בפוליסה היה 29,000 ₪. כמו כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בריבית עונשית מיוחדת בשל אי פיצויו על ידה ללא כל סיבה ובגין אי קיום חובה חוזית בחוסר תום לב לאחר ששיתף פעולה באופן מלא עם החוקר מטעמה אשר התנהג כלפיו בצורה לא הולמת, וכן לפצותו בסך של 10,000 ₪ בגין היעדר רכב, הוצאות נסיעות ועגמת נפש.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה ו/או חוסר יריבות. לטענתה, היא דחתה את דרישת התובע מאחר שלא שיתף פעולה עם החוקר מטעמה באופן שמנע ממנה את בירור החבות ולא עדכן אותה כי אין בכוונתו להוסיף ולשתף עמו פעולה והגיש את התביעה נגדה. כמו כן, לטענתה, לא הוכח קיומו של מקרה ביטוח והתובע לא הוכיח את שווי הרכב, אשר ערכו נגזר ממספר מרכיבים ובהם מספר הקילומטרים שגמע, מספר הבעלויות הקודמות, סוג הבעלויות, ירידת ערך ו/או תאונות מעברו ועוד, ועל כן, אין למחיר הנקוב במחירון לוי יצחק כשלעצמו להוות ראיה לערך הרכב.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובע העידו התובע עצמו ואשתו, גב' נזרוב סבטלנה, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם והנתבעת העידה את החוקר מטעמה, מר יריב אוחיון. כמו כן הגישה הנתבעת שתי חוות דעת – של מר שאולי יעקובי, אשר בדק את התאמתם של מפתחות הרכב שמסר לה התובע ושל השמאי מר דקל לוי, אשר העריך את שווי הרכב נכון ליום הגניבה בסך של 23,135 ₪.

דיון:

הכלל הוא שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע המבקש להסתמך על קיומו של כיסוי ביטוחי נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות מקרה הביטוח. השאלה אם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.

רמת ההוכחה הנדרשת מהתובע בהליך האזרחי הינה הטיית מאזן ההסתברויות ומשמעותה היא שעליו להוכיח שגרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד, כאשר דרגת ההוכחה היא 51% (ר' ספרו של השופט קדמי "דיני ראיות").

בתביעות מסוג התביעה שבפני נמצאת הנתבעת בעמדה נחותה, שכן להבדיל ממחלוקות אזרחיות אחרות בהן לכל אחד משני הצדדים יש גרסה וראיות משלו לעובדות ולנסיבות, הרי בתביעות מסוג התביעה דנן אנו ניזונים מפיו של התובע בלבד שכן הנתבעת ונציגיה לא היו נוכחים במועד האירוע הנטען, אלא רק התובע ועדיו, ככל שיש לו.

מטבע הדברים התובע הינו בעל עניין ומעוניין בדבר. על כן, יש להתייחס לעדותו בזהירות הדרושה ולבדוק האם יש לה תימוכין או חיזוק כלשהו. כמו כן, יש לבחון את הגיונה של הגרסה ובין היתר, לבחון את העקביות בגרסה. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסה ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדות זו.

לתמיכה בגרסתו אודות אירוע הגניבה העיד התובע את אשתו, אולם עדותה הינה עדות של "נוגע בדבר", שכן יש לה אינטרס אישי בתוצאות הדיון. לפיכך, מטבע הדברים יש לייחס לה משקל נמוך יותר ומשקלה איננו כמשקל שניתן לייחס לראיה לכאורה אובייקטיבית ומהימנה. בנסיבות אלו, נדרש סיוע חיצוני לגרסתו העובדתית או, לכל הפחות, נדרשת אמינות או מהימנות מספקת של התובע (סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971) ועל כן יש לערוך בחינה מדוקדקת של גרסתו, כדי לראות אם לא נפלו בה פרכות מתוך נקודת ראות פנימית וחיצונית לאותה גרסה.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ועדויות הצדדים שבפניי נחה דעתי כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, שכן גרסתו אודות נסיבות אירוע הגניבה אינה עקבית ונפלו בה פירכות המטילות ספק של ממש בשאלה האם הרכב אכן נגנב והאם נגנב בנסיבות שתיאר בכתב תביעתו. כמו כן, גם בנקודות אחרות מסר התובע גרסאות שונות בהן נתגלו סתירות פנימיות וחוסר עקביות ועדותו אף סותרת את גרסתה של אשתו בדברים מהותיים. בסתירות אלו, כפי שיפורטו להלן, יש כדי להשליך על מהימנותו של התובע ועל מידת האמון שיש ליתן לגרסתו באשר לאירוע הגניבה.

התובע טען כי בשנה קודמת (2008) ביטח את הרכב אך בביטוח צד ג' וכי בשנה בה נגנב הרכב ביטחה אותו אשתו בביטוח מקיף ללא ידיעתו. (סע' 11 לתצהירו) אשתו של התובע הסבירה בעדותה כי עשתה כן מאחר שבשנה קודמת גנבו להם את הרכב ומאחר שידעה שבעלה יתנגד לכך לא סיפרה לו זאת. (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 35-38) גרסה זו לפיה התובע לא ידע כי יש ביטוח מקיף לרכב אלא רק כאשר התקשר לאשתו מתחנת המשטרה אין לה כל זכר בכתב התביעה ובכתב התשובה והיא סותרת את דבריו של התובע לחוקר מטעם הנתבעת כי לאחר שמצאו את הרכב אחרי שנגנב בפעם הראשונה הוא החליט לרכוש לו ביטוח מקיף.

התובע ואשתו העידו כי כשקנו את הרכב קיבלו מפתח אחד ושכפלו מפתח נוסף שפתח את תא המטען בלבד, אשר היה מצוי תמיד במגירה בתוך הרכב (ר' עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 35-41; עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 27-30). מדבריהם אלו משתמע כי עם גניבת הרכב נגנב גם המפתח המשוכפל, אולם, ביום 16/08/09 אמר התובע לחוקר מטעם הנתבעת כי המפתח "צריך להיות בבית" (ר' דו"ח החקירה). כמו כן, בניגוד לדבריו אלו, כי המפתח הנוסף נמצא בבית, ציין התובע בשאלון למבוטח מיום 06/08/09 (נספח ד' לתצהיר התובע) כי מסר לנתבעת את כל מפתחות הרכב. בנוסף לכך, למרות שהתובע העיד כי שם תמיד את המפתח המשוכפל בתא הכפפות (עמ' 3 לפרוטוקול,ש' 40-41), כאשר נשאל על ידי החוקר מטעם הנתבעת היכן המפתחות הוא התקשר לאשתו ושאל אותה על כך. כשנשאל מדוע עשה כן, השיב תשובה מתחמקת כי "החוקר שהיה אצלי עשה לי בלאגן בראש". (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 1). זאת ועוד, למרות שציין בשאלון למבוטח כי מסר את כל מפתחות הרכב, מספר שבועות או חודשים לאחר חקירתו על ידי החוקר מטעם הנתבעת, מסר לה התובע מפתח נוסף. יתרה מכך, מר יעקובי, שבדק את שני המפתחות שנמסרו לנתבעת קבע כי הם מדגמים שונים ובעלי חיתוך שונה ואינם יכולים לשמש לצורך תפעול של אותו צילינדר ואף קביעתו זו מעלה את החשד בדבר אמיתות גרסתו של התובע.

התובע טען בתצהירו כי הרכב היה שמור ובוצעו בו תיקונים ושירות במוסך משארקה כל הזמן (סע' 25), אולם, הוכח בפניי כי הטיפול האחרון שביצע התובע ברכב במוסך משארקה היה ביום 06/07/07. כאשר נשאל על ידי החוקר היכן טופל הרכב משנת 2007 ועד 2009 השיב התובע "אצל אדם שעזר לי רק החלפת פילטרים ושמנים, מישהו שעובד איתי במפעל". אך כאשר נתבקש לתת לו את פרטיו אמר כי שמו הפרטי הוא שימי וכי אינו יודע את שם משפחתו ואת מספר הטלפון שלו.

התובע דיווח בשאלון למבוטח (נספח ד' לתצהיר התובע) כי לא נגרם בעבר נזק לרכב, אך בהודעתו בפני החוקר ובעדותו בפניי הודה כי נגרם לו נזק חיצוני בעת שנגנב בפעם הראשונה. (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 30)

התובע העיד כי הרכב היה מיועד למכירה בין שבוע לשלושה שבועות לפני אירוע הגניבה. (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 31) ואילו אשתו העידה כי הם ניסו למכור את הרכב במשך חודש – חודש וחצי (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 23)